הר כגיגית - הרב אילעאי עופרן

מדוע נכשל מעמד הר סיני?

מעמד הר סיני לא הצליח. ארבעים יום בלבד חלפו מאז שמעו בני ישראל מפי הגבורה את הציווי הברור "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב) ועד שהשתחוו לעגל המסכה וקראו לפניו "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד). מעמד ההתגלות האדיר, עם הענן והברקים וקול השופר ההולך ומתחזק, לא הועיל בכדי לגרום לעם להיענות לציווי האלוהי. העם ראה את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן, וכל אלו לא הותירו בו חותם עמוק מספיק בכדי לקיים את המצווה הראשונה שנאמרה בו.

עוד טרם החל מעמד הר סיני עצמו קרא כל העם יחדו – "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח), ואף על פי כן חטאו תוך זמן קצר בחמור שבחטאים. באופן אירוני, יום מתן תורה איננו יום קבלתה. התורה אמנם ניתנה לישראל, אך ישראל לא קיבלוה עליהם. ההכרזה "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) הוכחה מהרה כחסרת כיסוי.


הר כגיגית

מדרש תלמודי מפורסם, מבקש לברר קושי זה (מסכת שבת, דף פח ע"א) –

"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט) –

אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא.

אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש.

רב אבדימי דורש את הצירוף "בתחתית ההר" באופן מילולי – לא "למרגלות ההר" כפי שמקובל להבינו, אלא מתחת להר ממש. לפי פירושו, הקב"ה כביכול אחז בהר סיני בידו ואיים על ישראל כי אילולא יקבלו את התורה, יכפה עליהם את ההר ויקברם תחתיו. רב אחא בר יעקב סבור כי מעשה הכפייה הזה מהווה נקודת זכות לטובת עם ישראל, וכפי שמסביר רש"י על אתר את המשפט "מכאן מודעא רבה לאורייתא":

שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס.

לדבריו, הכפייה האלימה המתוארת במדרש מפקיעה כביכול ממעמד הר סיני את תוקפו המחייב, שכן בני ישראל לא קיבלו את התורה מרצון. קבלה זו התקיימה, לדברי רבא, רק בימי אחשוורוש.

מדרש זה מעורר מספר קושיות – ראשית, היכן בתיאור מעמד הר סיני מצינו יסוד של כפייה מצד הקב"ה כלפי ישראל, ומה היסוד בפסוקים לקריאה שמציע המדרש? קושי זה מתעצם לאור העובדה שהתורה חוזרת ומדגישה את נכונותם של בני ישראל לקבל את התורה ("נעשה ונשמע"), ולכן לא ברור מדוע בוחר המדרש לומר שבני ישראל "קיבלוה באונס". שנית, יש להבין כיצד קשורים "ימי אחשוורוש" לענייננו. מדוע מחברת הגמרא את קבלת התורה דווקא למגילה ששם ה' אינו נזכר בה ושאין בה זכר לקיום תורה ומצוות?


מהי כפייה?

כדי להשיב על שאלות אלו, עלינו לנסות ולברר את מהות המושג "כפייה". כפייה היא שלילת הבחירה, מצב בו האדם אינו יכול לפעול כרצונו. אך לאמיתו של דבר, לא ניתן לכפות על איש דבר. אפשר לעשות באדם מעשה בניגוד לרצונו, אך בלתי אפשרי לגרום לאדם לעשות זאת בעצמו. כך למשל – ניתן לגרור אדם בכוח למקום מסוים חרף התנגדותו, אך אין שום אמצעי שבו ניתן לכפות עליו ללכת לשם בעצמו. לכל היותר, ניתן לאיים בעונש חמור במיוחד אם יסרב ללכת, אך גם במצב קיצוני שכזה, הבחירה עודנה בידיו האם ללכת או לשלם את המחיר. אפילו השודד המכוון את אקדחו כלפי קרבנו ודורש את כספו לא באמת "כופה" עליו לתת לו את ארנקו, אלא רק מודיע לו מה עשוי להיות מחיר סירובו. הבחירה אם לתת את הכסף או למסור את הנפש נותרה בידיו של הנשדד.

הבחירה החופשית כפויה על האדם, והאדם אינו יכול לבחור שלא לבחור. ישנו דבר אחד בלבד אותו ניתן לכפות על הזולת – לדעת. כאשר אדם נחשף לעובדה כלשהי, ידיעת העובדה הזו כפויה עליו. הוא לעולם לא יוכל לבחור שלא לדעת את אשר הוא כבר יודע. כשהמורה לימדה אותי שמים רותחים ב-100 מעלות, היא כפתה עלי את ידיעת העובדה הזו ושללה ממני את הבחירה שלא לדעת אותה. הידיעה היא שלילה של הבחירה, וחשיפת אדם לידע כלשהו היא כפיית הידיעה עליו.


בין ידיעה לאמונה

המדרש מציג את מעמד הר סיני ככפייה, לא בגלל המחיר הצפוי למי שלא יקבל עליו את התורה, שהרי כפי שאמרנו לעיל, איום בעונש, אפילו בעונש חמור, אינו גורם לשלילת הבחירה החופשית. יסוד הכפייה במעמד הר סיני מצוי בעצם ההתגלות שבו. כאשר יורד ה' על הר סיני ומתגלה לעם ישראל, נשללת מהעם האפשרות שלא להאמין בו. העם "ראה את הקולות" וידע את מציאות ה' ואת נתינת התורה על ידו. אין לו ספק בשאלה הכה מטרידה האם יש אלוהים והאם הוא נתן תורה לישראל. הספק הוא יסוד הבחירה החופשית, שכן הוא מקפל בתוכו תמיד שתי אפשרויות לפחות. הידיעה שוללת את הספק ומבטלת את האפשרות לבחור וממילא יוצרת כפייה.

רעיון עמוק זה, נוסח בחריפות מפתיעה על ידי ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק בפירוש ה"אור שמח" על הפרק החמישי בהלכות תשובה לרמב"ם. ה"אור שמח" עוסק בשאלה מדוע אדם בעל מעלה רוחנית גבוהה כמשה רבינו השפיל את עצמו עד שהיה "ענו מכל האדם", שהרי לכאורה ראוי היה שיכיר במעלתו ולא יצטנע. ותשובתו הבלתי צפויה שופכת אור חדש על דיוננו:

יתכן להיות גם זה מהענינים אשר הביאו לענוה גדולה... והיה רואה תמונת כבוד ד' פנים אל פנים, והיה נעדר מן הבחירה, ולא היה שייך בו צווי להאמין, שהכל ראה עין בעין, והיה רואה פעולת כל מצוה ומצוה, לכן נהיה שפל בערכו מול הפחות שבישראל, שהוא בתומתו צריך להאמין, והיה בחירי, והאמין מהשגחת השם ובשלמותו ובמצוותיו, וזה מאמר הכתוב ומשה היה עניו מאד מכל האדם, ובמה היה עניו, שהמה על פני האדמה, ולא ראו מאומה, והיה להם המצוה המיוחדת היא האמונה, ובכל מפעלם היו בחירים, לא כן האיש משה איש אלדים ועלה למרום שמים

באופן פרדוקסלי – מעלתו הגבוהה של משה היא שהביאה להפחתת ערכו בעיני עצמו. ממי שהגיע לדרגת "אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים לד, י) נשללה הבחירה האם להאמין בקב"ה, שכן הוא אינו מאמין בו אלא יודע אותו, וממילא אינו יכול שלא לדעת. האמונה מעצם מהותה כוללת תמיד יסוד של ספק, המאפשר את הבחירה החופשית. לדברי ה"אור שמח", כל אדם מישראל שלא זכה להתגלות כמשה, מצוי במעלה רוחנית גבוהה ביותר, שכן הוא אינו "יודע" בידיעה כפויה משוללת בחירה, אלא הוא "מאמין" באמונה בחירית. משה רבנו היה ענו ביחס לכל אדם אחר, משום שחי חיים נטולי ספק "והיה נעדר מן הבחירה".

דברי הרב מדוינסק מבארים היטב את דברי המדרש. מעמד הר סיני היה התגלות המונית לכל עם ישראל, ובהתגלות מעצם טיבה ישנו ממד של כפייה, שכן הזוכה לה יודע ואינו מאמין. לקבלת תורה המבוססת על ידיעה אין תוקף מחייב, שכן לא ניתן לבחור בה. במסכת חולין (דף קלט, ע"ב) נאמר – "אסתר מן התורה מנין? ואנכי הסתר אסתיר". מגילת אסתר מתארת מציאות של הסתר פנים, הקב"ה אינו מתגלה ושמו אינו נזכר בה כלל. רק בהסתר הפנים של "ימי אחשוורוש", בתקופה בה פסקה הנבואה כליל, במציאות של ספק מתמיד, מתאפשרת קבלת התורה מרצון.


מתן תורה וקבלת תורה

חג השבועות הוא "זמן מתן תורתנו", כך קובעת הגמרא במסכת שבת, אך מועד נתינת התורה אינו מועד קבלתה. קבלת תורה המבוססת על ידיעה ודאית, נדונה מראש לכישלון, שכן היא כפויה ומשוללת בחירה. רק במציאות של הסתרה ושל ספק, ניתן לקבל את התורה מרצון, מתוך בחירה אמתית ומחייבת.

טעות נפוצה היא לחשוב שהאמונה הדתית מספקת לאדם עוגן של וודאות בחייו. תמצית החוויה של האדם המאמין הוא הספק המנקר כל העת. הספק המתמיד הוא יסוד הבחירה, המחויבות והתוקף של הברית שבין עם ישראל לקב"ה. התורה ניתנה אמנם ב-ו' בסיון, אך בהיעדר התגלות, קבלת התורה מתרחשת בכל יום מחדש.


מתוך חוברת המאמרים ביכורי השדה ב'

פוסטים אחרונים

הצג הכול
  • Black YouTube Icon
  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon
לוגו אתר רוח השדה